I know you're going to fail... (Talking Parsha - Nitzavim Vayelech)
** Mekoros Below **
🔴 Don't miss out on any fast & short Torah clips, make sure to subscribe here - https://bit.ly/TalkingTorahSubscribe
✅ Follow and share the Talk on Facebook - https://bit.ly/TalkingTorahFacebookPage
➡️ Tuvia and Yitzi talk Parsha; Parshat Nitzavim Vayelech \ Rosh Hashana
As we approach the end of the Torah, we reach one of the last times Hashem talks to Moshe.
As He prepares him for his death, we would expect to see positive and comforting words - instead, Hashem tells him that everything he is worried about, and has been warning Am Yisrael to beware of - will all actually come true...
Why does Hashem have to tell Moshe and tell us, that he knows we are going to fail miserably??
Mekoros discussed in this clip:
וַיֹּ֨אמֶר ה׳ אֶל־מֹשֶׁ֗ה הֵ֣ן קָרְב֣וּ יָמֶ֘יךָ֮ לָמוּת֒ קְרָ֣א אֶת־יְהוֹשֻׁ֗עַ וְהִֽתְיַצְּב֛וּ בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וַאֲצַוֶּ֑נּוּ וַיֵּ֤לֶךְ מֹשֶׁה֙ וִיהוֹשֻׁ֔עַ וַיִּֽתְיַצְּב֖וּ בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ וַיֵּרָ֧א ה׳ בָּאֹ֖הֶל בְּעַמּ֣וּד עָנָ֑ן וַֽיַּעֲמֹ֛ד עַמּ֥וּד הֶעָנָ֖ן עַל־פֶּ֥תַח הָאֹֽהֶל׃ וַיֹּ֤אמֶר ה׳ אֶל־מֹשֶׁ֔ה הִנְּךָ֥ שֹׁכֵ֖ב עִם־אֲבֹתֶ֑יךָ וְקָם֩ הָעָ֨ם הַזֶּ֜ה וְזָנָ֣ה ׀ אַחֲרֵ֣י ׀ אֱלֹהֵ֣י נֵכַר־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר ה֤וּא בָא־שָׁ֙מָּה֙ בְּקִרְבּ֔וֹ וַעֲזָבַ֕נִי וְהֵפֵר֙ אֶת־בְּרִיתִ֔י אֲשֶׁ֥ר כָּרַ֖תִּי אִתּֽוֹ׃ וְחָרָ֣ה אַפִּ֣י ב֣וֹ בַיּוֹם־הַ֠ה֠וּא וַעֲזַבְתִּ֞ים וְהִסְתַּרְתִּ֨י פָנַ֤י מֵהֶם֙ וְהָיָ֣ה לֶאֱכֹ֔ל וּמְצָאֻ֛הוּ רָע֥וֹת רַבּ֖וֹת וְצָר֑וֹת וְאָמַר֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא הֲלֹ֗א עַ֣ל כִּי־אֵ֤ין אֱלֹהַי֙ בְּקִרְבִּ֔י מְצָא֖וּנִי הָרָע֥וֹת הָאֵֽלֶּה׃ וְאָנֹכִ֗י הַסְתֵּ֨ר אַסְתִּ֤יר פָּנַי֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עַ֥ל כל־הָרָעָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה כִּ֣י פָנָ֔ה אֶל־אֱלֹהִ֖ים אֲחֵרִֽים׃
(דברים פרק ל״א פס׳ י״ד - י״ח)
וְעַתָּ֗ה כִּתְב֤וּ לָכֶם֙ אֶת־הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֔את וְלַמְּדָ֥הּ אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל שִׂימָ֣הּ בְּפִיהֶ֑ם לְמַ֨עַן תִּהְיֶה־לִּ֜י הַשִּׁירָ֥ה הַזֹּ֛את לְעֵ֖ד בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה ׀ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַאֲבֹתָ֗יו זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ וְאָכַ֥ל וְשָׂבַ֖ע וְדָשֵׁ֑ן וּפָנָ֞ה אֶל־אֱלֹהִ֤ים אֲחֵרִים֙ וַעֲבָד֔וּם וְנִ֣אֲצ֔וּנִי וְהֵפֵ֖ר אֶת־בְּרִיתִֽי׃ וְ֠הָיָ֠ה כִּֽי־תִמְצֶ֨אןָ אֹת֜וֹ רָע֣וֹת רַבּוֹת֮ וְצָרוֹת֒ וְ֠עָנְתָ֠ה הַשִּׁירָ֨ה הַזֹּ֤את לְפָנָיו֙ לְעֵ֔ד כִּ֛י לֹ֥א תִשָּׁכַ֖ח מִפִּ֣י זַרְע֑וֹ כִּ֧י יָדַ֣עְתִּי אֶת־יִצְר֗וֹ אֲשֶׁ֨ר ה֤וּא עֹשֶׂה֙ הַיּ֔וֹם בְּטֶ֣רֶם אֲבִיאֶ֔נּוּ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּֽעְתִּי׃
(דברים פרק ל״א פס׳ י״ט - כ״ב)
אא"ז מו"ר ז"ל הגיד בשם הרב מפרשיסחא עמ"ש ואמר כו' על כי אין אלקי בקרבי מצאוני כו'. כי נחשב לחטא. שצריך כל איש ישראל להאמין כי השי"ת בקרבו כו'...
(שפת אמת, שבת שובה, תרל״ד)
...ועיין ביערות הדבש ח"א דרוש א'׳ כי ז' ימים שבין ר"ה ליום הכפורים הם נגד ז' ימי שבוע ובכל יום יעשה תשובה כל אותו יום ד"מ ביום ראשון יעשה תשובה על מה שחטא כל ימיו ביום ראשון וכן ביום ב׳ וכן כל ז' ימים
(משנה ברורה, סימן תר״ג ס״ק ב׳ ועיין בספר לב אליהו, ענייני חודש אלול, שכתב כך על השבוע האחרון של השנה)
אילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע ועינינו מאירות כשמש וכירח וידינו פרושות כנשרי שמיים ורגלינו קלות כאיילות אין אנחנו מספיקים להודות לפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו ולברך את שמך מלכנו...
(תפילת נשמת כל חי, שבת בבוקר)
״התרגשות האדם, החפץ האדיר להרבות דברים לספר ולספר ולספר, ההתפעלות הפנימית המתפרצת כלהבה מתוך הר געש אבל אינה יכולה להתלבש בצורת מלה ומשפט הגיוני. חזקה היא יותר מדי כדי להתכווץ ולהידחק לתוך המסגרת הצרה של המלה והמשפט. התלהבות זו הינה למעלה מכל הסבר קוגניטיבי וסידור הגיוני. יש כאן סידור שבחו של הקב״ה אבל אין כאן סיפור. כלומר, אי אפשר לספר, להגיד ולתנות, אבל אני מלא שירה כים ואי אפשר לי לבטא שירה זו, לכן אני מנגן בכלי שיר...״
(שיעורים לזכר אבא מרי, הגרי״ד סולוביצ׳יק, בעניין ״תקיעה ושירה במקדש״ עמ׳ פ״ב)
הנה יובן על פי משל למלך, שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו הוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. ובלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו. ואחר כך בבואו להיכל מלכותו אין נכנסים כי אם ברשות ואף גם זאת המובחרים שבעם ויחידי סגולה. וכך הענין על דרך משל בחודש אלול יוצאין להקביל אור פניו יתברך בשדה...
(לקוטי תורה, לבעל התניא, פרשת ראה לב, ב)