מתוך עדותו של דניאל גולן: "נס גלוי כי האנשים שיצאו מהמיגונית גם חטפו ירי באותו רגע."
דניאל מהיישוב קידרון יצא לחגוג בנובה את תחילת שנת הלימודים. הם יצאו 12 חברים וחזרו תשע.
הוא וחבריו היו מהראשונים שהבינו שצריך לברוח. שניים מהחברים נסעו איתו ברכב. אחרי נסיעה של מאתיים מטר שוטר ביקש שיעשו פרסה. בעלומים, שוטר נוסף עדכן אותם שיש מחבלים והכווין אותם למיגונית שהייתה מלאה בזבל, בצחנת שתן ועיזבון. דניאל הרגיש חנוק, על סף העילפון. ואז נזרקו רימונים. היו צעקות מכל עבר. הוא נפגע בצידו השמאלי מרסיסים. דניאל ועומר שעמד לידו הבינו, שחייבים לברוח מיד אבל שרון לא ענה להם. אחר כך יבינו שכנראה בשלב ההוא שרון כבר נהרג. רק כשהגיעו לקיבוץ סעד שבעצמו היה תחת מתקפה, טיפלו בפצעים שלו באופן ראשוני. שעות שכב פצוע בממ"ד בקיבוץ וחיכה לפינוי. בערב, הם התפנו פינוי עצמאי.
לעדות המלאה: • דניאל גולן מספר על 7 באוקטובר: "נס גלוי כי...
לעדויות נוספות: • עדויות מלאות משבעה באוקטובר
ראיון: איילת הלר
צילום: דריה
עריכה: יהל כברי
עריכת תוכן: גיתית כבירי
#עדות710
ביום שאחרי, יהיו סיפוריהם של אלפי תושבים ולוחמים, ילדים צעירים ומבוגרים, ישראלים וזרים, יהודים ולא-יהודים, עדות נצח לאירועי ה-7.10.23.
לאתר עדות710:
https://www.edut710.org/
לעמוד הפייסבוק עדות710:
/ edut710