בשבועות האחרונים מתחוור החזון ההרסני של מקדמי ההפיכה ביחס למערכת הבריאות כולה, על יסודותיה וערכיה. אם יצליחו אותן יוזמות לערער את יסודות אלה, ייתכן שלא נוכל עוד להחזיר את הגלגל לאחור.
במקום שתהיה לנו מערכת בריאות ציבורית שמבוססת על עקרונות של צדק שוויון ועזרה הדדית – תהיה לנו מערכת מופרטת שמונעת בעיקרה מעשיית רווחים; מערכת שמושפעת מכוחות השוק ומתעלמת מכשלי השוק, שמקדשת את הדרג הפוליטי תוך רמיסת המקצועיות; מערכת של מעמדות שמונגשת לחולות ולחולים לפי עומק הכיס והייחוס; מערכת שתשרת יותר ויותר את האינטרסים של חברות הביטוח והתרופות – ופחות את האינטרסים של בריאותנו ובריאות משפחותינו; מערכת שתחזק את החזקים ותחליש את החלשים, שתגדיל פערים ולא תצמצם אותם; מערכת שתגן על אפליה במקום להילחם על תיקונה.
מעבר לפגיעה המערכתית, צפויה גם פגיעה ישירה בבריאותן, כבודן וזכויותיהן של פרטים וקהילות. מציאות כזאת אינה תרחיש דמיוני – הרעיונות הללו קיימים וחלקם כבר מקודמים בפועל, בחקיקה ובמתווים שעליהם עומלים במשרדי הממשלה.
בהשתתפות:
• ד"ר דניאל ארגו, פסיכיאטר, חבר רופאים לזכויות אדם
• ליטל גרוסמן, מנהלת מח' מדיניות בריאות בישראל ברופאים לזכויות אדם
• פרופ' נדב דוידוביץ', רופא מומחה באפידמיולוגיה ובריאות הציבור ומנהל בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן-גוריון בנגב
• הדס זיו, סמנכ"ל פעילות ואתיקה, רופאים לזכויות אדם