ד"ר אבי רוזן, אמן מדיה חדשה (הטכניון). השקת הספר "הסייבר-סובייקט", אילנה רוזן-באר 31.1.19
השקת הספר "הסייבר-סובייקט" . פירמידה- מרכז לאמנות עכשווית, חיפה. 31.1.19.
המצגת שלפניכם סוקרת את תפיסת הסובייקט האנושי באמנות לאורך ההיסטוריה מימיי הביניים ועד עידן הסייבר.
הילדגרד מבינגן (1098 – 1179) הייתה אם מנזר, מלחינה, משוררת הידועה כ "הרופאה והמדענית הראשונה". בציור מספרה: "ספר המלאכות האלוהיות". יד האלוהים יוצרת ומניעה את העולם. הילדגרד יושבת בפינה ומתארת את המודל הגאוצנטרי האפלטוני שאומץ ע"י הכנסייה הנוצרית. במפות ירושלים הייתה מרכז העולם וכדור הארץ במרכז היקום. קולקטיביות חברתית לא נתפסה כקיבוץ יחידים ארעיים, אלא כקבוצה קונקרטית ויציבה, כאחדות בלתי ניתנת להפרדה.
בפרספקטיבה הליניארית ברנסאנס, קיימת נקודת מבט יחידה וקבועה של האינדיבידואל, הפועלת בהתאם לחוקי הפיזיקה, המתמטיקה וההיגיון. קופרניקוס וגלילאו קבעו מודל הליוצנטרי של היקום.
באמנות היה מעבר מסימבוליזם לריאליזם. המושג "סובייקט" התפתח בתרבות המערבית, השואף להיות אוטונומי ומשוחרר, מודע לעצמו ולסביבתו, בעל יכולות בלתי נדלות להישגים אישיים, חברתיים, תרבותיים וטכנולוגיים. אצל האדם הוויטרוּבי פרופורציות הגוף הן סמל לשלמות והרמוניה.
בבריאת אדם של מיכלאנג'לו מתואר אלוהים כדמות אנושית שלמה. האדם יושב ללא ניע, מושיט את ידו בציפייה לרגע שבו נגיעת האל בו תעביר את ניצוץ הקיום.
הסובייקט נתפס כחלק מקהילה אזרחית הבנויה מ"סוכנים" פעילים ואוטונומיים, קהילה שיש בה חוקים המבטיחים את הישרדותה. בספר "לויתן" של הובס (1651) מתוארת מערכת-על טוטלית, כאשר כל אחד מנתיניה מותיר את זכויותיו, חירותו ופרטיותו לריבון.
אצל עמנואל קאנט ההכרה אינה מתפקדת כמראה של המציאות בלבד, כי אם מטפלת בנתונים שנקלטו בחושים בשיטת סידור משלה, מסדרת בעזרתה את החומר הנתון, ורק על ידי כך נוצר "העולם" כפי שהוא מתואר לנו במדע.
עם המהפכה התעשייתית והעלייה בתכיפות הנסיעות ברכבת במאה ה-19 החלה הראייה לנוע, תחושתו של נוסע הרכבת הייתה שהוא ניתז במהירות כאילו היה מצוי בתוך קליע שאין לו שליטה עליו.
ב"העלמות מאביניון" 1906 של פיקאסו מתוארות דמויות המאתגרת את אופן הייצוג האמנותי. ניתן למצוא בקוביזם הקבלה לגיאומטריה לא אויקלידית ותורת היחסות של איינשטיין 1905.
מרשל מקלוהן כתב בספרו "להבין את המדיה, שלוחותיו של האדם" 1964. שבעידן המדיה האלקטרונית חייב האדם לאלחש את חושיו על מנת לשרוד את עוצמת המדיה החדשה, מכיוון שמערכת העצבים האנושית התפתחה במשך אלפי שנים להתמודד עם אירועים בקצב אִטי, ואילו בעידן המדיה היא נכנסת לרוויה ומפסיקה לתפקד. מקלוהן הוסיף וציין: "האמן המעמיק הוא האדם היחיד המסוגל להגיע לעימות עם טכנולוגיה והוא חסין מפניה, רק מכיוון שהוא בקי בשינויים בתפיסה החושית ומודע אליהם".
לדבריו המכשור האלקטרוני מוטט את שלטון המרחב והזמן וחיברו אלינו בזמן-אמת את תחושותיה של האנושות כולה.
במיצג "Concerto for TV Cello and Videotape" 1971, ניגנה הצ'לנית שרלוט מורמן, יחד עם האמן נאם ג'ון פאייק. הביצוע הוקרן על שלשה מסכי טלוויזיה ששימשו כצ'לו וכבגד וכן על משקפייה של מורמן. האופן המקובל של מופע אמנותי טלוויזיוני השתנה כשהשידור הפך לחלק אינטגרלי מגופה. האמנית ניגנה את עצמה במרחב אלקטרוני במעגל סגור עם קהל הצופים.
הסובייקט המסורתי בצע קפיצה קוונטית באמצעות טכנולוגיה, אל גלובליות, הימצאות בו-זמנית בכל מקום ובשום מקום.
במהירות האור, המידע עובר בין שתי נקודות המרוחקות ביותר זו מזו על פני כדור הארץ בכ-0.1 שניות, זהו גם זמן התגובה העצבית של גופנו. זהו רגע לידתו של הסייבר-סובייקט עליו כתבה אילנה. ידנו הגולשת הפכה ליד בוראת עולמות!
חיבורנו המתמיד לרשת משאיר אחרינו שובל מידע שנאגר בענן הגלובאלי. בתוך פחות מ-30 שנה כמחצית מאוכלוסיית העולם מחוברת לרשת 4.1 מיליארד כיום.
יש יותר מ2.5 מיליארד משתמשי פייסבוק, נשלחים מאות מיליארדי מיילים ביום, תמונות, פוסטים ברשתות חברתיות, כ-7מיליארדי סרטי ווידאו נצפים ביום, 6 מיליארדי חיפושים בגוגל, כל אלה יוצרים רשת נוירונים של ישות-על, או סייבר-סובייקט המודע לגופו/גופנו -הביג-דאטא האנושי הגלובאלי.
לדוגמה, ערוץ היוטיוב שלי "BITS OF MY LIFE" מחזיק בענן יותר מ-54000 קטעי וידאו, המתעדים את חיי מאז 2007. למעשה כולנו עושים זאת גם אם לא מודעים לכך. על המצבה של אילנה התקנתי לוח עם QR קוד המפנה את המעוניינים לאתר שלה ברשת, גם ההשקה של היום כאן מצויה שם.
אנו חיים בעידן שעד לפני כמה עשרות שנים היה נתפס כפלאי, אפליקציות בסמרטפון משמשות אותנו בכל תחומי החיים. הסובייקטים המסורתיים שנעו עד כה כאטומי גז במרחב-זמן ממשי מכני, עברו בענן עיבוי נוסח בוז-איינשטיין והפכו לאטום-על מסונכרן המודע למרכיביו דוגמת להקת דגים או ציפורים. יצירת האמנות המוכלת בסייבר-סובייקט תואמת לחוקי המכניקה הקוונטית, על מאפייניה ההסתברותיים-סטטיסטיים. אין אפשרות לנבא באמצעותה במדויק איזו תוצאה תתקבל בניסוי (צפייה) אלא רק את ההסתברות לקבל אותה. המכניקה הקוונטית שברה את המחיצה השקופה בין הסובייקט הצופה לאובייקט מושא תצפיתו, והסייברספייס איחד ביניהם סופית לכדי שלמות אחת. הסייבר-סובייקט משקף את העידן הנוכחי, שבו קשה לענות על השאלה מהי אמת ומהו שקר, היכן מתחילה הטבעיות והיכן מסתיימת המלאכותיות, איפה מתחיל האינדיווידואל והיכן מסתיים הקולקטיב, איפה מתחיל הפרטיקולרי והיכן מסתיים הגלובלי?
הוידאו ארט "עור דיגיטלי" מתייחס להוויה זו. בעבודה זו סרקתי את גופי, הסריקות הוכנסו כשכבת מידע בתוכנת גוגל ארט & סקיי ברשת. אנו מותירים שובל מידע דיגוטלי המאוחסן בענן ומנוטר ע"י אלגוריתמים של רשת נוירונים גלובאלית כמו גוגל ופייסבוק, היוצרים סובייקט-על.
הסובייקט המסורתי התפתח במילותיה של אילנה "מעל ומעבר לכל דמיון" אל הוויה כוללת של סייבר-סובייקט.