"ג'ורג' פולדס: האדם כצל עובר" ווידאו ארט של אבי רוזן
בתערוכה "ג'ורג' פולדס: האדם כצל עובר" המוצגת בימים אלה במוזיאון בית לוחמי הגטאות, מוצג ווידאו ארט שלי המפגיש בין יצירות האמן ניצול אוושוויץ לבין הפואמה "פוגת מוות" של המשורר פאול צלאן. "חלב שחור" ששותו היהודים בשואה מבוקר ועד לילה, חוזר על עצמו כפזמון. שתי הדמויות בפואמה: זה הגרמני "איש גר בבית והוא מנגן בנחשים", התליין, הקלגס, הרודה ביהודים ומולו דמות המשורר או הצייר עצמו, המסמן את היהודים, שבדומה לכלבים נקראים בשריקה לחפור בור קבר לעצמם, ומצווים גם לנגן ולרקוד להעצמת הזוועה. שני ה"הגיבורים" מדמיינים שתי דמויות נשיות, האחת ארית זהובת שיער, היא מרגרטה, והשנייה יהודיה, ששערה אפר הכבשן, היא שולמית. השמות מסמלים את התרבויות של השניים: מרגרטה, גיבורת גתה בפאוסט, ושולמית ,אהובתו של שלמה המלך משיר השירים. כיוון שלא נמצא תיעוד ווידאו מקורי של פולדס, נעשה שימוש באלגוריתם דיגיטלי הממיר תמונות סטילס לווידאו ריאליסטי המוצג לצד ציוריו, מעין תחיית האמן באמצעים טכנולוגיים.
לווידאו נוסף גם פאן אישי. רוב משפחתי מצד אבי ינקל רוזין נרצחה בשואה בעיר רובנו (בזמנו פולין היום אוקראינה) יחד עם 17,000 יהודיה. כולם נורו על שפת הבורות ונקברו ביער סוסנקרי הסמוך ע"י הגרמנים בשלושה ימי אקציה בחדש נובמבר 1941. עבורי יצירה זו היא אקט תרפוייתי של פרידה ומצבת זיכרון. תמונתה של סוניה היפה, בת דודתו של אבי, שנרצחה באקציה, היא שולמית בווידאו, שמה נכתב על הצילום על-ידי אבי לפני פטירתו.