אין לחכמת הקבלה מה להראות, אין לה מה להציע. לעומת כל יתר השיטות האחרות, שנוטות לכיוון של דת או פסיכולוגיה, ויותר מדברות אל האדם, כי יש לו במה לאחוז. יש להן מקומות קדושים, וכל מיני חפצים וסממנים חיצוניים, שמזוהים איתן. ולחכמת הקבלה אין כלום, יש רק את הלב של האדם. והכיוון של הלב והשכל של האדם הוא רק לבורא, שלא רואים אותו, ולא מציירים אותו, ולא מרגישים אותו. לכן אין לנו מה להיכנס לויכוחים עם אותו קהל מאמינים נרחב, שיש אחריו מאות שנות התפתחות דתית, ובתי תפילה מאורגנים, ושיטות שמסבירים בצורה פרקטית, פסיכולוגית, פילוסופית, מדעית. כי אנחנו לא אוחזים כלום ביד, ואין לנו תמיכה מצד דעת הקהל, לא משך ההיסטוריה, לא במדע, ולא בגאוגרפיה. אלא מדובר על משהו שבן אדם רגיל לא יכול להרגיש, ואי אפשר להוכיח לו אותו.