הפיל הכחול | חבר שלי
בדרך הביתה מבית הספר, כשהייתי בכיתה ד׳, ראיתי גור כלבים ליד הפח.
לקחתי אותו הביתה ושיקרתי להורים שלי שהוא כלב מחוסן ומאולף מעמותת תנו לחיות לחיות שבדיוק היו אצלנו בהרצאה בבית הספר.
עכשיו כשאני כבר לא ילד אני יודע שכשמישהו ממציא לי סיפור ובסיפור הזה יש מלא מלא פרטים, זה בטוח שקר.
אבל אז, היה נראה לי שפרטים זה אמין. ההורים משום מה נפלו בפח, הם הסכימו שנשאיר אותו ולי היה חבר חדש.
הוא היה כלב שועלי חמוד וגמד ואני אהבתי אותו ברמות שאני לא יכול לתאר.
כשהייתי בן 19 הוא מת, והלב שלי נשבר. במשך שנה וחצי חיפשתי כלב כמוהו, לפחות דומה, שועלי, גמדי, משהו שיזכיר לי אותו, כלב ניחומים.
אין יום אימוץ בארץ שלא נסעתי אליו, אין מישהו שלא שאלתי.
הגעתי ליום אימוץ נוסף באשקלון, מיליון במספר, כדי לגלות שוב שאין שם מה שאני מחפש.
כשפתאום, בדרך חזרה לאוטו מישהו מגיע עם היצור הכי חמוד שראיתי בחיים שלי, הכי שועל, הכי גמד, ואומר בערסית:
״זה כושי הכלב של ספתאשלי הוא בן שנתיים היא לא רוצה אותו כי הוא כולו טראומות זה״
הסתכלתי לכלכלב בעיניים, הוא הסתכל בשלי, ובאותו הרגע ידעתי שזה זה.
יסמין (ההיא מהשיר) לקחה אותו מהידיים של האיש, לא הספיקו לעבור 3 שניות וכושי מלך הטראומות נתן לה ביס ממש חזק באצבע, היא זרקה אותו מהבהלה והשועל הננס נתן את הריצה של חייו.
אני ממש זוכר את עצמי מאבד כל זכר לכבוד העצמי שלי וצורח לכל עוברי האורח ״זה הכלב של החיים שלי תתפסו אותווווווווו״
אחרי מרדף של שעה הוא נתפס. רק כדי להגיע אליי הביתה ולברוח שוב. ושוב. ושוב. ושוב.
ושוב.
בסוף, אחרי מלחמה ארוכה, הוא קיבל אותי. נהיינו החברים הכי טובים בעולם. 24/7 ביחד.
הוא עבר איתי את התקופות הכי קשות בחיים שלי, תקופות בהן לא הייתי מדבר עם אף אחד, לא אוכל, לא שותה.
אני זוכר אותי שוכב גמור ימים שלמים במיטה מתחת לשמיכה והוא שם איתי… ואני שואל אותו כבר כמעט בלי קול: ״מה יהיה חבר שלי? מתי כל הרע הזה ייגמר כבר?״ והוא פשוט היה מתקרב ושם עלי ראש.
הייתי עוצם עיניים, מסדיר את הנשימות שלי לפי קצב הנשימות שלו ונרגע.
זה נשמע קצת מוזר אבל אני נשבע שהוא ידע עברית, מעבר לכל פקודות האילוף הרגילות שלא היו בכבוד שלו לבצע, הכלב ידע עברית.
הייתה מישהי שיצאתי איתה ושברה לי את הלב כשהיינו אצלי בבית, היא יצאה לגינה לעשן סיגריה ואני לחשתי לו:
״כושכוש, אם אתה אוהב אותי לך תשתין לה בתיק״ ואני נשבע שהכלב עזב הכל, מצא את התיק שלה והשתין בתוכו. אין, אגדה.
הוא היה שם תמיד, כשטוב וכשרע. תמיד. והנה השנים עברו… והחבר שלי הזדקן.
והכלב שחשבתי שרק בא למלא מקום, היה זה שהציל אותי ולימד אותי מה זאת אהבה אמיתית.
אני מודה לעולם על הכבוד שנפל בחלקי להכיר אותך ואת הנשמה היפה, המצולקת, המצחיקה והטובה שלך.
אתה החבר הכי טוב שהיה לי והייתי נותן הכל כדי שנעבור יחד את החיים האלה עד סופם.
ואיזה מזל שהכרנו את שרה, אה? איך היא טיפלה בך כמו מלך עד הרגע האחרון.
חבר שלי,
תודה על הכל.
אני אוהב אותך, מתגעגע, וחושב עליך כל יום.
רוץ, אתה חופשי.
-------------------------------------------------------------------------------------------
קרדיטים שיר:
מילים ולחן: לירון אטיה
גיטרה אקוסטית ויוקוללה: מורן אטיה
בס: ניר מעיין
קולות: שרה דיין
שאר הכלים, עיבוד והפקה: לירון אטיה
מאסטרינג: משה אטיה
עיצוב עטיפה: קונסטנטין לאורי
קרדיטים קליפ:
צילום: שרה דיין
סטילס: שרה דיין ורינת אטיה
עריכה ואפטר: לירון אטיה
-----------------------------------------------------------------------------------------
ניהול - נועם גרשלר
טלפון: 054-5892308
מייל: [email protected]
---------------------------------------------------------------------------------------
ספוטיפיי ואפל מיוזיק כאן:
https://fanlink.to/Haver