כשהם עוברים בין החדרים והמטופלים, ד"ר בנקוביץ מספר לויקו אטואן על הדרך שבה מתמודד המערך האורתופדי בביה"ח סורוקה עם המגוון והכמות הבלתי נתספת של הפצועים החל מאותה השבת השחורה ועד היום. על הסיפורים האישיים קורעי הלב של הפצועים שהשאירו אפילו אותו, עם כל הניסיון שלו, חסר מלים.
אבל לד"ר בנקוביץ אין זמן אפילו לעצור רגע. לנשום. לבכות. בקושי לישון בין לבין על מזרון קטן הוא לא יכול. הרי איך אפשר לעצום עין כשאתה מוצא את עצמך מטפל בחברים הפצועים של הבנים שלך, שנלחמים כרגע שלושתם בעזה.
ויש גם לא מעט סיפורים שמחממים את הלב, כמו סיפורה הבלתי ייאמן של האחות שפרה סלוטקי ששני אחיה נהרגו כשיצאו להגן על העוטף באותו בוקר ארור, והיא עדיין מוצאת את הכוחות לעבוד, לעזור ולחייך למטופלים.
תתכוננו להתרגש. לבכות. וגם קצת לחייך ובעיקר להתמלא בתקווה.