פרנקלין וופנר מביים את סבטלנה בן 16: השלכות PROJECTIONS
בוידאו הזה סבטלנה מדגימה שיטה מאוד יסודית של תרפיה גשטאלט. היא עובדת עם השלכות באמצעות הזדהותה עם דימויים. אולם, במקום להתחיל עם חלום, פה היא מתחילה עם שתי ציורים, "כביש עם עצי ברוש" מאת וון גוה, ו"שיגיון" מאת שגל. מכל ציור היא בוחרת שני דימויים, משחקת כל אחד, ומקימה דו-שיח ביניהם. היא משתמשת במוסיקה וריקוד לצורך "אמירת את זה בכל גופך". לציורו של וון גוה היא נזדקקת ל"פולחן אביב" של סטראבינסקי, ולציורו של שגל היא נזדקקת למקלה נוצרית ולמוסיקה ספרדית מתקופת הרנסאנס. בתהליך עבודת גשטאלט עם חלום הצבת ההשלכות האלה כניגודים הוא צעד אחד לאורך שביל המוליך לעבר השלמת פעולה אישית, אבל היום סבטלנה בפשטות משתמשת בשני זוגות ההטלות שלה כדי לשקח ולשיר "אני לא יכולה להגיד לא" מהמחזמר "אוקלהומה". שני יסודות נוספים הם כלולים בעבודה היום. הראשון נובע מעבודתו של מיכאל צ'כוב, המבקש משחקן לבצע חלום בהקיץ שבו הוא מתבונן בדמות עצמה שמתחשק לו לשחק. אז צ'כוב מציע לשחקן לגלם את הפנטסיה שלו. עוד עניין היום הוא שסבטלנה החליתה להסתכן להציג את השיר הזה בשפה המקורית שלו, זאת אומרת באנלית. וזאת למרות שרמת המיומנות שלה באנגלית רחוקה מרמה מקצועית. בסך הכל, הוידאו הזה הוא וידאו לימוד ובכלל לא הצגה סופית. הוידאו מיועד להראות לשחקנים דרך פשוט ומהר שבעזרתה הם יכולים לגלות בליבם זוגות ניגודים מזומנים להם לשימוש כתת-דמויות בתהליך בניית תפקידם. וכך ללא צורך להתעמק בתרפיה גשטאלט כולה כשהם מחפסים מחוות פסיכולוגיות. עם מעניין לך לבדוק עד כמה ניתן לך ללכת באמצעות הכלים הפשוטים האלה, בבקשה תבחן שני וידאות שהֿעליתי באנגלית לנט. בהם אני גם מטיל השלכות על ציורים. אחד הוא מכונה "the room", מבוסס על ציורו של שגל "יום הולדת", והשני נקרא "the branch", מבוסס על ציור זן, ומציג שני טווסים ועץ. בתקופה ההיא עלה על דעתי את הפתגם "לפני שתצייר ענף קודם תיהפך לאותו הענף".