הבן שלי דתל"ש מה עושים/ הרב רפי אוסטרוף
https://bit.ly/36XZuck
הילד שלי החליט להוריד את הכיפה, וזהו, הוא מגדיר את עצמו דתל"ש. מה אני עושה איתו? איך אנחנו ממשיכים לחיות באותו בית? מה עושים בשבת? מה עושים אם הוא מביא את החברה שלו לישון בבית? אז- לחלק מההורים, ילד שבוחר דרך אחרת זה חורבן הבית מבחינתו, ויש בזה משהו. כיוון שאנחנו חינכנו לערכים ודרך שאנחנו חושבים שהיא טובה, והילד בחר אחרת. מה אני עושה עם הדבר הזה?
אז חייבים לדעת שאנחנו חיים בדור של הבחירה המוחלטת. זה מה שמגדיר את הדור שלנו: בחירה מוחלטת. ואם בעבר לא הייתה בחירה: שטעטעל בפולין, כפר בהרי האטלס, מה שהיתה הקהילה זה מה שהילד, ואף אחד לא שאל אותו. אנחנו לא בדור הזה. הרב קוק כתב כבר לפני מאה שנה שאנחנו עוברים ממצב של קיום מצוות מבחינה אינסטינקטיבית לקיום מצוות מבחינת בחירה. ובאמת הכל בבחירתנו היום.
עכשיו מה אני עושה עם זה? איך אני מתנהל מול הילד? הדבר החשוב ביותר – אהבה, הדבר השני החשוב ביותר – אהבה, הדבר השלישי החשוב ביותר – אהבה. אני אוהב את הילד שלי בכל בחירה שהוא יבחר, ובלי ביקורת ובלי הערות, אני אוהב אותך, אני איתך. כל ילד בעולם רוצה שאבא שלו יאהב אותו ויהיה גאה בו וישמח במה שהוא עושה, ולא כל היום ירד עליו, ולא כל היום יסתכל עליו בעין רעה, גם אם הילד בחר אחרת.
אני לא אשכח את מורי ורבי הרב יהודה עמיטל שבא ואמר: אני לא רוצה עמיטלים קטנים. עכשיו אני לא רוצה עמיטלים קטנים, זה בעצם בא ואומר שהוא לא רוצה חיקוי שלו. אני לא רוצה שהילד שלי ישמור מצוות בגלל שאני שומר מצוות. אני רוצה שהילד שלי ישמור מצוות כי הוא יבחר לשמור מצוות. זה לא סותר, אני חינכתי את הילדים שלי בדרך מסוימת שאני מאמין בה. אני מאמין בכל ליבי בדרך של הציונות הדתית, תורה ועבודה, תקראו לזה איך שאתם רוצים – אני מאמין שזה שלמות התורה, זה לא פשרה, זה לא פשרה בין חילוניות לחרדיות, זה לא... זה שלמות התורה, זה הדרך הנכונה ביותר. הילד שלי בחר אחרת.
רגע, האם לא אני בחרתי אחרת מההורים שלי? תחשבו בדיוק איך היו ההורים שלכם, לפעמים כן לפעמים לא. אם חזרתי בתשובה, האם אני לא בחרתי אחרת מההורים שלי ולא זזתי מהדרך שלהם? אז נכון, חזרתי בתשובה זה כאילו חיובי. אבל זזתי מהדרך שלהם, בחרתי דרך אחרת. בחירה זה הגדרת הדור.
הילד שלנו לפעמים- ההחלטה הזאת זה בדיקת גבולות, זה סקרנות, זה קושי להתמודד עם: איסור אוננות, איסורי צניעות, פורנוגרפיה מפיל מלא בנים ובנות לכל מיני מקומות ויש התמודדויות רציניות בימינו.
כל השאלה היא איזה מערכת יחסים אני רוצה להגדיר בין הילד שלי לביני. האם אני רוצה מערכת יחסים קרובה, אוהבת, למרות שהוא בחר דרך אחרת? או לא? זה השאלה. לפעמים זה מאוד מאוד קשה. הבת שלנו נכנסת הביתה עם גופיה, דבר שמעולם לא נכנס – לא חשבנו שיהיה, אולי היא באה הביתה עם חבר, ואז אני צריך להחליט מה אני עושה עם הדבר הזה.
אז בבית שלי, זכותי להחליט על החוקים. אני יכול להחליט: אצלי בבית לא מחללים שבת. אם יצרתי יחסי כבוד עם הילד שלי, הוא יכבד אותי בבית. מצד שני, לפעמים יש לזה מחיר. אם אני גר ביישוב ואני אומר לילד שלי: אתה לא יכול לבוא אליי עם אוטו בשבת, אז זכותי המלאה לעשות את זה. יש מחיר: יתכן שהילד יפסיק לבוא אלינו לשבת, כי הוא לא רוצה לבוא לשבת שלמה, הוא רוצה לבוא לחצי שבת. ולכן, אתה צריך להגדיר את החוקים. זה- אין פה לפני עיוור לא תתן מכשול. הכלים ההלכתיים הרגילים לא עובדים פה, בגלל שהילד פשוט לא יבוא לשבת, ואז מי יפסיד? זה בסדר, כלומר אתה יכול להחליט: אני לא מוכן שהילד שלי יבוא לשבת. אם הוא בא לשבת, אתה לא מכשיל אותו, זה החלטה שלו, אתה באיזשהו שלב כבר לא אחראי על החיים שלו.
אני רוצה להזכיר להורים – לפעמים הם שוכחים, שיש גיל בר מצווה, ובגיל בר מצווה הילד נהיה גדול, נהיה אחראי למעשיו. ברכנו: ברוך שפטרני מעונשו של זה. המשמעות היא – האם אני נותן בילד שלי אמון לבחור את דרכו. יתכן שהוא מתרחק לזמן מסוים, ואולי אנחנו מצפים שיתקרב, ואנחנו מצפים. הדרך לעשות את זה – אהבה וללא ביקורת, או כמה שפחות ביקורת.
וגם לכבד אותו. הוא עכשיו בחר ערכים לפעמים שונים מהערכים של הבית, אני רוצה שיכבד אותי? אני צריך באותה מידה לכבד אותו. הכבוד ההדדי הולך בשני הצדדים. תעזבו את המנטרה הנושנה: הילד שלי צריך לכבד אותי; כתוב בתורה: כבד את אביך ואת אימך. נכון, כתוב בתורה כבד את אביך ואת אמך. זה לא אומר שכל היום אתה צריך לנגן על הנקודה הזאת. זה משהו, זה אווירה שאתה צריך ליצור, זה משהו שצריך ליצור בבית. ואם אתה תצליח ליצור את המכובדות הזו בינך לבינו, גם אתה תראה שהוא או היא יכבדו גם אתכם. אז הם לא יעשו בבית משהו שלא רוצים שהם יעשו, הוא יבוא לשולחן שבת עם כיפה אפילו אם הוא לא הולך עם כיפה כל הזמן, כי הוא אוהב את אבא שלו, הוא רוצה לכבד אותו. כדי שיאהב את אבא שלו, אבא שלו צריך קודם כול לאהוב אותו. הרבה פעמים החכמים הזכירו: והשיב לב אבות על בנים ובנים על אבותם, זה יחסים דו סיטריים. האבות צריכים גם שהלב שלהם יחזור לבנים שלהם. האם זה סופי? האם הוא לעולם יהיה רחוק? יש המון דברים על הרצף היום, על זה הוא ישמור ועל זה הוא לא ישמור, הכל הולך ביחד. אין כפייה, בלי כפייה, היום הולך חינוך, כפייה לא עובד היום. מיעוט ביקורת ורק הרבה מאוד אהבה.