הבן שלי אומר שהוא לא מאמין בה' / הרבנית מלכה פיוטרקובסקי
לעוד שאלות: https://did.li/p3OfT
ילד ירצה, בצדק מסוים, להבין את הרציונל, את העומק. גם להגיד כי אנחנו מאמינים בקב"ה וככה הוא צווה, זה סוג של רציונל. צריך להסביר את זה כמובן.
אבל בעיניי המחויבות העמוקה לבורא עולם לא יכולה לצמוח בלי הבנה של ערך המחויבות הבסיסי. רק על גבי זה אפשר להצמיח מחויבות אמונית, מהסיבה הפשוטה שאתה לא יכול לכוף אפילו מחויבות למערכת חוק אנושית כשיש לך את כל הכלים, יש לך שופטים ושוטרים וסדר – אם אדם מחליט שהוא עובר על החוק, הוא יעשה את זה, זה בסדר. אולי יחטוף עונש, אולי לא יתפסו אותו. פה, כשמדובר במחויבות אמונית, בעיניי, היא יכולה להיות רק פרי של החלטה פנימית, שזהו זה, לזה אני מחוייבת. ואז, בניגוד למצב הקודם, אם אני עוקפת את החוק, אני עוקפת את עצמי, לא את אף אחד אחר. כי זה המחויבות שלי לעצמי, כי זה מה שהחלטתי.
אבל אז, צריך לוותר ויתור מוחלט על כל ערך הכפייה. אי אפשר לכפות על אדם להאמין בקב"ה. אי אפשר לכפות עליו לקיים את מערך המצוות המעשיות. אי אפשר. אם אתה באמת משוכנע שזו חייבת להיות נביטה פנימית, מתוך האדם, אז אתה יכול לנסות להצמיח את זה, לעורר את זה, לחזק את זה מאוד. אי אפשר בכוח.
ואני מדברת כבר מגיל מאוד קטן. אפשר להגיד לילד: אצלנו בשבת לא עושים ככה, וזה בסדר, זה כלל של הבית, מאה אחוז. אבל אי אפשר לומר לו: אני מאמין ולכן אני לא עושה כך, ולכן גם אתה לא תעשה כך. כי זה פרי של תובנה עמוקה, של יכולת להשקיע בעולם הפנימי שלי, בעולם הרוחני שלי. והרבה פעמים בעולם הדתי חושבים שכפייה תפתור לנו את הבעיה.