קריאת הזמן 63: כל השערים ננעלו חוץ מ'שער הדמעות' (אותו רגע קט של התגברות לאהבה)
כתוב: 'כל השערים ננעלו חוץ משער הדמעות'. כי רק שהאדם בוכה מתוך חולשתו, מתוך שלא מבין ולא יודע, מה עוד לעשות כדי להתקרב לבורא, אז הוא מרגיש שיש עוד מקום כניסה להתקרבות לבורא. זה נקרא 'שער הדמעות'. 'שערים' זה סערות, התגברות. 'דמעות' (מלשון מדמע), יש עירוב של רצונות אחרים, ובאמצע הרצונות יש לרגע קט רצון של התגברות לאהבה. 'שערי הדמעות לא ננעלו', כי הרגע הזה מצטרף לחשבון גדול, ואז שהוא ממלא את הסאה בגמר החשבון, אז האדם מתחיל להרגיש בתוכו את ההלבשה הרוחנית. וזה חשיבות הדמעות, שאפילו האדם נמצא בשפל המצב, וחושב שאין לו שום סיכוי להתקרב לבורא, כי יש לו רצונות שפלים, בכל זאת באמצע יש כוח התגברות, שמנקודת לבבו חושק וכוסף ונמשך חזק לבורא, והכוח הזה הוא חשוב מאד.
קטע מתוך כתב מקור:
"שערי הדמעות לא ננעלו". "שערי" מלשון סערות, שזה ענין התגברות. "דמעות" מלשון המדמע, היינו שיש עירוב של רצוניות אחרות, ורק באמצע הרצוניות יש שם לרגע קט רצון של התגברות לאהבה ויראת שמים. "לא ננעלו", אלא שהרגע הזו מצטרף לחשבון גדול, וכשהחשבון מתמלא אז גם האדם מתחיל להרגיש את ההלבשה הרוחנית. וזה ענין חשיבות של הדמעות, היינו אפילו שהוא נמצא בשפל המצב, היינו שיש לו רצוניות שפלים, ומכל מקום יש באמצע כח התגברות, שמנקודת לבבו חושק וכוסף לה', אזי הכח הזה חשוב מאד." (ספר 'כתבי רב"ש' כרך ב', אגרת י"ד, עמ' 144)